[רון]: יש אומרים שאין דבר יותר מפחיד שניתן לחוות מאשר צעקה של אל.
ישנם גם אלים שצועקים את זה, אבל אף אחד לא חי מספיק זמן אחר כך כדי לספר את סיפורו.
מוטב לציין שהחלק המפחיד הוא לא הצעקה עצמה, אלא העובדה שעשית דבר כל כך נוראי שהבאת את האל למצב נפשי שיגרום לו לצעוק עליך.
האלה נעמי ליטפה ליטופים אחרונים את החתול הגוסס שבידה בכיסא המשרדי.
"קרול את יכולה להפסיק להחליף בין קערת האוכל של החתולים שלי לקערת האוכל של הדרקון שלך?", אמרה נעמי ברוגע.
"אני אשתדל", אמרה האלה קרול בקול שהביע שהיא באמת באמת עומדת להשתדל, לא כמו הפעמים הקודמות.
"אוף. לאדם הזה יש כישורים יותר טובים ממני ואני מתוסכל שאיני יכול לנצח במשחק.", אמר האל מארק, והניח בנחת את השלט שלו על השולחן.
"מארק, לא כדאי לבזבז זמן בעבודה כי אתה ליטרלי אל", אמר האל ג'רמי המפקח בעליזות עם שתי פינגרגאנס שליוו את המשפט.
האל רון, האל גילי, והאלה פלג יצאו מהמעלית אל עבר המשרד של המנהל שלהם, חלקם ידעו למה, וחלקם לא.
הם פתחו את דלת המשרד הגדולה ונכנסו.
"אהה חיכיתי לכם. בואו, תתכבדו." אמר המנהל והפנה את ידו לקערת ממתקים אינסופית.
"לא, תודה", אמרה פלג.
לרון ולגילי היו כבר מספר ממתקים ביד.
"ובכן"
המנהל השתמש בהפוגה זו כדי למקם את עצמו בצורה נוחה יותר על הכיסא שלו. רון התחיל לנסות לפתוח עטיפה של סוכריה על מקל.
"נראה שביקום שלכם קרה פיצול זמן."
רון הנהן.
פלג הנהנה.
גילי הנהן.
"עכשיו בדרך כלל, אנו נמנעים מפיצולי זמן, בגלל הנטיה... שלהם לפתוח כמות גדולה של יקומים מקבילים, שמאוד מעמיסים על המערכת."
אמר המנהל, והפנה את ידו אל מצגת הולוגרמית שהראתה את הפרדוקס הידוע -
אדם חוזר אחורה בזמן ורוצח את סבא שלו ויוצר יקום מקביל שבו הוא לא נולד.
עכשיו הוא משתמש בהזדמנות הזאת כדי לשכב עם סבתא שלו, ועם גילוי עולם חדש של אפשרויות מיניות הוא יוצר עוד כמות רבה של יקומים מקבילים שבהם הוא שוכב עם שאר בני משפחתו (עד שזה מפסיק להגניב אותו).
פלג הנהנה.
גילי הנהן.
רון הנהן, אך היה יותר עסוק בלהיכשל לפתוח עטיפה של סוכריה על מקל.
"אני חושב שאחד מכם עשה את זה", אמר המנהל.
ונהייתה דממה בחדר.
"זו היתה פלגגג!!!!"
צעקה קרול הקטנה, שהופיעה מאחורי הכיסא של המנהל.
"חכי, בלש צעיר, לא כל כך מהר", אמר ווטסון.
"לאמא שלי גם קוראים קרול!"
"קרול אנחנו יודעים", אמר שרלוק, שעשה יותר מדי בייביסיטר בימים האחרונים.
"דמבלדור גייי!!!"
"ווטסון למה היינו חייבים לקחת אותה-"
[פלג]: פלג קמה
"תורי!" היא אמרה וחטפה מידיו השבריריות של רון את העט.
"שרלוק, אל תביט ישירות על הבריאה"
אמר דוקטור ווטסון כמובן מאליו.
שרלוק מיד הסיט את מבטו.
ולאחר כמה רגעים ארוכים ביותר הוא שם לב שווטסון לא הסתובב.
"דוקטור, איך אתה מסוגל להביט ישירות על הבריאה? וגם אמממ... מה זה הבריאה?"
"גיהינום מדמם!"
אמר דוקטור ווטסון בזלזול עם נגיעות של ויתור.
"שרלוק, אני כמובן הדמות הראשית, למרות שאני אמור לחשוש על קיומי בזמן תורה של האלה פלג, אני יודע איך יראה סופי"
דוקטור ווטסון המשיך.
"אתה לעומת זאת ידידי, כבר מתת פעמיים"
שרלוק היה המום.
"אתה בטוח דוקטור? אני מרגיש די בסדר"
"כן נו, לא אתה אתה, אתה מקודם, לא משנה"
האלה נעמי הסתובבה
"דוקטור ווטסון, שרלוק מת רק פעם אחת"
ווטסון הביט בשעונו בנינוחות.
"הו נעמי, חברתי משכבר הימים"
ווטסון הסתובב אל המנהל.
"התרשה לי מר יודה?"
"בכבוד וברצון"
ענה המנהל יודה והנהן כאשר חיוך קטן החל להתגבש בפניו.
האל גילי קפץ מכיסאו.
"ידעתי שהוא נראה מוכר מאיפה שהוא, סטאר טרק נכון?"
ווטסון שלף את אקדחו באורך 7.3 אינצ'ים וירה בגילי.
האל גילי עף אחורה והוטח ברצפה.
היה כדור באמצע מצחו, בדיוק באמצע.
שום דם לא יצא.
האל גילי קצת פגוע אמר
"אתה לא יודע שאי אפשר להרוג אל ווטסון?"
כולם בהו בדוקטור.
"הו זה מה שאתם חושבים, זה חמוד"
דוקטור ווטסון חייך חיוך קטן והמוסיקה של light of the seven נשמעה ברקע.
הוא משך בג'קט שלו והוציא ממנו קצת אבק.
דם פרץ ממצחו של גילי.
ותוך כמה שניות הוא היה מת על הרצפה.
כולם היו המומים חוץ מהאלה פלג.
שבדיוק שינתה את המין שלו לזכר.
פלג קרץ לדוקטור ווטסון.
"כן אתה יכול להסביר"
האל פלג אמר לווסטון בנינוחות.
דוקטור ווטסון נשם נשימה עמוקה.
"אני לא הרגתי את האל גילי"
הוא חייך חיוך קטן.
"היא הרגה את עצמה"
"מההההההההה"
שרלוק אמר כאילו הוא צופה בג'וג'ו וקרה משהו הזוי.
"הכדור שיריתי לא הרג אותו, למעשה..."
ווטסון אמר והחל להתקדם אל עבר גופתו של גילי.
הוא התכופף.
והרים כדור, כדור מושלם לגמרי.
"הכדור אפילו לא נכנס פנימה"
"מה שהרג את גילי היה פרדוקס הסבא!"
כולם נשפו בתדהמה.
האל פלג גיחך.
"שרלוק, לך אל כיסו של גילי ורוקן אותו"
דוקטור ווטסון פקד.
שרלוק הוציא מכיסו של גילי ממחטה אדומה עם כתמים לבנים רנדומליים.
"לא חשבתם לעצמכם למה גילי הוא גבר?"
דוקטור ווטסון הביט בכולם
"חשבתם שזאת הייתה חלק מבדיחה בינונית, אך לא"
"שרלוק רוקן את כיסך"
שרלוק הוציא ממחטה לבנה מכיסו, זהה בגודלה לזאת של גילי.
"שרלוק, אתה זוכר לאן תיכננת ללכת כשחזרנו?"
"כמובן, לביניין-"
פיו של שרלוק נפער.
"המנהל"
שרלוק השלים.
"רגע אז אני בעצם-"
"רון הבא נא לי את טופס ההרשמה של גילי"
רון שעכשיו כבר הצליח לפתוח את הסוכרייה, הפיל אותה בפליאה בגלל האירועים הקודמים.
הוא הלך ופתח את הטופס.
"גילי-"
מהשוק רון הפיל גם את הטופס.
הוא רץ והביא אותו לדוקטור ווטסון.
"גיליגוריוס אמאדאוס שרלוק".
הקריא ווטסון.
ווטסון חבש את כובעו השחור כעורב והחל להתקדם אל היציאה.
שרלוק התמהמה לכמה רגעים אבל אז רץ אחריו.
"בנוגע למה שאמרת קודם, על זה שמתתי"
ווטסון שלף את אקדחו וירה בשרלוק.
גופתו חסרת החיים פגשה את הקרקע.
ווטסון המשיך ללכת.
האלה נעמי רשמה לעצמה משהו במחברת והעיפה מבט אל האל פלג.
פלג זרק לווטסון חפץ קטן שהדוקטור תפס תוך כדי הליכה בלי להסתובב.
"מורדור אני מניח?"
שאל ווטסון למרות שהוא כבר ידע את התשובה.
"יאפ"
ענה האל פלג.
דוקטור ווטסון ענד את הטבעת.
ונעלם.
[רון]: "אבל אם גילי מתה מפרדוקס הסבא אז זה היה צריך לקרות רק אחרי ששרלוק 2 מת!"
התנגד רון, בזמן שהוציא מקערת הממתקים עוד סוכריה על מקל כמו הזו שנפלה לו.
"לא לא, זה קרה רק כשווטסון הסביר את הכל כי זה מה שמסמל את זה שהוא התכוון ליצור פרדוקס"
"היקום לא יודע למה ווטסון מתכוון!"
"הוא כן אם אני זה שכותב אותו."
פלג חייך חיוך מרוצה.
רון חייך חיוך לא מרוצה.
"תראה מה עשית!", אמר, והפנה את ידו אל הטקסט במהירות, מה שגרם גם לסוכריה השניה לעוף על הרצפה.
"הפכת את סיפור המסע בזמן למטא בולשיט מתחכם!!"
"אתה הוספת אלים. אתה זה שהתחיל את זה."
רון כרע על הרצפה ביגון.
"הסיפור שלי! הסיפור היפה שלי!"
פלג הלך והניח את היד שלו על הכתף של רון.
"הסיפור שלנו."
קרול הקטנה היתה עכשיו הישות הראשונה שחוותה אל צועק ולא מתה לאחר שניה.
"רדי ממני בבקשה."
אמר פלג, מכיוון שקרול היתה עכשיו גם היישות הראשונה שנשכה כתף של אל.
"אתה הרגת את דוד שרלוק!!!"
"לא נכון, ווטסון עשה את זה, את ראית."
"אבל אתה כתבת!"
פלג לא הגיב הפעם.
הוא היה לחוץ מכדי לעשות את זה.
פלג הוציא את האקדח שלו באיטיות ובידיים רועדות וכיוון אותו על קרול.
"לא היית צריכה להבין שום חלק מזה."
האלה קרול נכנסה לחדר.
הגלגלים הסתובבו במוחו של פלג. הוא הפנה את הרובה אליה.
"את!"
"בבקשה אל תפנה אלי את הרובה, אתה יודע שיש לי טראומה אחרי ש", אמרה האלה קרול.
ואז היא שמה לב לקרול.
קרול צעקה.
קרול גם צעקה.
המצב נהיה טיפה לחוץ. ווטסון היה צריך להירגע. הוא הוציא את האקדח שלו וירה בשרלוק.
נעמי ציחקקה.
פלג החזיר את האקדח שלו לכיס.
"למה שהוא יעשה דבר כזה?!"
אמר פלג בתסכול.
"למה שהוא יספר לקרול הקטנה על מה שהאלים עושים? למה שהוא בכלל יביא את קרול הקטנה??"
"כנראה סתם כדי לעצבן את כולם עוד קצת, ולהראות עד כמה הוא חכם," ענתה נעמי
"מניאק מתנשא", אמר הכדור העצוב בצורת רון שהיה על הרצפה.
"אבל הייתי בטוח שהיינו באותה קבוצה! אפילו נתתי לו את הטבעת!"
"פשוט בגלל שאתה כתבת אותו? טעות של מתחילים"
פלג התחיל ללכת מצד אחד של החדר לצד השני.
"אז דבר ראשון אנחנו צריכים לוודא שקרול הקטנה תחזור לכוכב האבוד, כדי שהיא תוכל לגדול לקרול הגדולה שתיבחר להיות אלה כשהיא תמות."
"בת כמה את, קרול?"
"אני?"
שאלה קרול.
"לא", ענה פלג
"אה אוקי!! אני בת 7 וכמעט וחצי!", אמרה הקרול הנכונה.
"אוקי אז צריך לעשות את זה. עכשיו לגבי אמא של קרול"
"מה לגבי אמא של קרול?" תהה רון.
"גם לה קוראים קרול!"
"כן אבל היא רובוט"
"אתה בטוח שהיא לא גם קרול?"
"די בטוח."
פלג חשב במשך מספר שניות.
"ואמא של אייסי?"
"גם היא רובוט."
"טוב, רון, אתה יכול לכתוב לי מכונת זמן?"
רון הרים את העט, ואז נעצר.
"אולי פשוט.. לא נתקן את הפרדוקס..? הם מוצאים דרך לפתור את עצמם בכל מקרה."
פלג חשב על תגובה, ואז הסתובב לכיוון הכיסא של המנהל.
"יודה, מה אנחנו אמורים לעשות במצב"
פלג הפסיק לדבר. כי על הכיסא של המנהל, המנהל לא היה עוד.
המנהל, ווטסון, ווטסון, ווטסון, ושרלוק, עמדו מול גאנדאלף.
Comments (2)
See all