[פלג]: הו השייר.
כל כך שקט ונעים, מנחם אך עם זאת מפתח.
גבעות ירוקות המתפרסות על שטח עצום של קילומטרים על קילומטרים, של יופי טהור.
השמש זרחה אט אט, שכבת הטל הדקה על הדשא זהרה מעט, ומארובות הבתים החל לצאת עשן בהדרגה, מלטף את העננים וממשיך בדרכו.
הכל היה שליו ורגוע.
נשמעו פרסות של סוס במרחק, הם התקרבו והתחזקו בקצב אחיד, הולכים יד ביד בהרמוניה עם הטבע.
זה היה סוס חום גבוה וצעיר, ועליו ישב רוכב.
רוכב מושך למדי.
ווטסון יישר את כובעו השחור כמוות והמשיך לרכוב בקלילות.
טבעת מצלצת בכיסו.
הוא נשם נשימה עמוקה, ועצר את סוסו מול אחד מהבתים.
בצעד מהיר הוא ירד מהסוס ודפק על הדלת
הוא הוציא מטבע מכיסו, והטיל אותו..
הדלת נפתחה ומאחוריה עמד גבר בלונדיני, קצת שמנמן אך בכושר מצויין, וגובהו היה כגובה הפופיק של דוקטור ווטסון.
"סאמוויז גאמג'י"
אמר הדוקטור בחיוך ותפס את המטבע.
"המממ פלי".
"ווטסון?"
ענה סאם בחוסר אמונה.
"שנים שלא ראיתי אותך ידידי הותיק"
ווסטון השיב ורץ לחבק את הברנש הקטן.
"איפה שרלוק?" שאל סאם.
"אנחנו נלך לאסוף אותו, אבל קודם לכן אני זקוק לעזרה ממך"
"כל דבר"
אמר סאם כמביע כבוד עמוק לאיש בעל הכובע השחור.
"פרודו באגינס, אני צריך להתייעץ איתו בדבר מה, האם אוכל לבקש את חברתך במסעי?"
סאם הביט לאחור באישתו שבדיוק ערסלה את בנם בן חמשת החודשים, היא קרצה לו.
"ווטסון! וואו שנים שלא ראינו אותך, אתה רוצה להיכנס לשתות משהו?"
אמרה אשתו של סאם.
"לא תודה רוזי, איני יכול, משימה חשובה לפני. האם אני יכול לשאול את בעלך?"
"כמובן!"
ענתה רוזי מיד
סאם היה קצת פגוע לשניה אבל חיוך זרח על פניו מיד אחר כך.
"את הכי טובה רוזי"
אמר סאם ונישק את אשתו.
"תקנה חלב בדרך חזרה, טוב סאם?"
סאם הנהן ולבש את גלימתו הירוקה.
הוא שחרר את סוס הפוני שעמד מחוץ לביתו ועלה עליו.
"למה אנחנו מחכים דוקטור? קדימה, נצא"
דוקטור ווטסון עלה על סוסו והם החלו לדהור, הרחק הרחק מן השייר.
לאחר שעברו מרחק מכובד ביותר ברכיבה מהירה וצרופה סאם הסתכל על ווטסון.
"למה אנחנו באמת לא לוקחים את המכונית?"
הוא שאל.
"אני פה כל כך הרבה פעמים, אבל אף פעם לא הסתכלתי על הנוף, הוא פשוט יפהפה"
אמר דוקטור ווטסון והמשיך להסתכל סביב.
בוםםםםםםםם!
הדולוריאן הופיעה לידם.
"הו הו, הייתה לך עבודה אחת! עבודה אחת!"
אמר ווטסון בתסכול רך, אך הוא ידע שזה מה שעומד לקרות.
דוקטור ווטסון סילק משהו נוצץ מידיו.
היא המשיכה לרחף בקצב דהירת הסוסים ודלת הנהג נפתחה לכיוונם.
ראש ירוק עם אוזניים מחודדות יצא ממנו.
"אומייגוד זה פאקיג יודה?!"
צעק סאם בפליאה.
"יודה אמיתי?!"
סאם המשיך, פיו פעור לגמרי.
ווטסון הסתכל על סאם וגיחך.
"אמיתי אני אכן"
יודה אמר
"חשבתי שאתה לא אוהב סוסים ווטסון, ואיפה כל הדם?"
"יודה כל מה שהיית צריך לעשות זה לחכות שפלג ורון יבקשו מכונת זמן ולהגיד 'קטע איזה יו זה, זמן מכונת לי יש'"
דוקטור ווטסון עשה חיקוי מושלם של יודה.
"לא כזה מסובך"
ווטסון הוסיף.
"לחכות הרבה זה היה, סבלנות לי אין"
יודה אמר וגיחך.
"להיכנס רוצים אתם?"
אמר יודה.
ווטסון התנגד בתוקף וסאם המסכן שרצה כל כך לנהוג בדולוריאן המשיך לדהור על סוסו
המכונית המעופפת ושני הרוכבים המשיכו בדרכם.
הנוף השתנה סביבם, מדשא למדבר לשלג ליער.
הר ענק עמד מלפניהם.
הם עצרו את סוסיהם והחנו את המכונית.
דוקטור ווטסון הוציא שעון מכיסו וחיכה כמה רגעים.
טיק טוק, טיק טוק, טיק טוק.
"אוקיי עכשיו"
הוא אמר והתחיל לרוץ אל עבר ההר
סאם ויודה רצו אחריו.
הם התקרבו יותר ויותר להר אבל ווטסון לא הראה שום סימן עצירה.
עוד שנייה והם נכנסים בתוך הסלע הקשה.
סאם ויודה עצמו עיניים כמוכנים להתנגשות, אבל ווטסון היה רגוע כתמיד.
--------------------------------------------------------------------------
הוא הוציא מטבע מכיסו, והטיל אותו..
הדלת נפתחה ומאחוריה עמד גבר בלונדיני, קצת שמנמן אך בכושר מצויין, וגובהו היה כגובה הפופיק של דוקטור ווטסון.
"סאמוויז גאמג'י"
אמר הדוקטור בחיוך ותפס את המטבע.
"הממממ עץ, טוב נו"
"ווטסון?"
ענה סאם בחוסר אמונה.
ווטסון שיגר אגרוף ישר אל תוך פרצופו של סאם.
סאם נפל מחוסר הכרה על הרצפה.
רוזי החזיקה את התינוק ובהתה בדוקטור ווטסון.
"וואט דה פאק!"
היא צעקה.
ווטסון הוציא את אקדחו באורך 7.3 אינצ'ים וירה בסוס.
הוא ענד את הטבעת והחל לרוץ.
שלט גדול היה מעל הבר, 'הפוני המרקד', דוקטור ווטסון נכנס.
והתיישב על הכיסא ליד הבר, הוא הוריד את הטבעת והיה חשוף לעיני כל.
"ומי אתה אמור להיות בחור?" שאל הברמן.
"השם הוא בונד, ג'יימס בונד"
ענה דוקטור ווטסון.
"ומה אדוני רוצה לשתות?"
שאל הברמן.
"מרטיני, מנוער, לא מעורבב"
"ג'יז אוקיי, פוץ"
אמר הברמן והרים גבה.
"אגב שרלוק לא כל כך מתאים לך הסינר, אנחנו נסדר לך מקטרת יום אחד"
"דוקטור ווטסון?!"
אמר הברמן שרלוק בפליאה.
"שרלוק אנו חייבים לדבר על הידע שלך בסרטים גם, זה לא בסדר"
שרלוק שם את יד אחת על פניו.
"אוי נו, זה ג'יימס בונד, ממשימה בלתי אפשרית"
"שרלוק יש לך מזל שיריתי בסוס בחוץ"
ווטסון המשיך.
"בכל אופן, אני מקווה שנהנית בבייביסיטר שלך, יאללה דולוריאן"
שרלוק העיף את החלוק וזרק לדוקטור ווטסון את המפתחות.
והם יצאו החוצה ונכנסו לדולוריאן.
"כמדומני, פוצלנו די והותר כדי להתחמק מהפרדוקס"
אמר הדוקטור והכניס פיסת נייר מקופלת אל תוך כיס חולצתו של שרלוק.
ווטסון בעט את שרלוק מהמכונית והמריא אל המרחק.
שני בומים והוא כבר הופיע במשרד המנהל.
זה היה אז שהוא קלט שהוא מכוסה בדם סוסים.
פלג איים על קרול וקרול ברובה ורון היה כל כך עסוק בתפירת אייסי וקרול אל תוך הסיפור שהוא לא שם לב למה שקורה סביבו.
דוקטור ווטסון הרים גבה אבל הם לא יכלו לראות אותו, הוא ענד את הטבעת האחת.
"לא היית צריכה להבין שום חלק מזה"
פלג אמר בלחץ.
"אוי הכתיבה של רון כל כך מבלבלת"
דוקטור ווטסון אמר לעצמו.
הוא הרים אחת מהסוכריות שרון הפיל וזרק אותה לקצה השני של החדר.
רון נבהל וקם לראות מה קרה.
ווטסון התקדם אל עבר ספר הבריאה וכתב שורה אחת.
"אני אוהב את פלג אך אני סבור שהוא יהיה מאוד מבולבל ואני אהיה מאוד רגוע"
'המצב נהיה טיפה לחוץ, ווטסון היה צריך להירגע, הוא הוציא את האקדח שלו וירה בשרלוק'
ווטסון דיגדג את נעמי.
נעמי ציחקקה.
דוקטור ווטסון התקדם אל עבר המנהל והוריד את הטבעת.
"למה שהוא יספר לקרול הקטנה על מה שהאלים עושים? למה שהוא יביא בכלל את קרול הקטנה???"
"וואו פלג מאבד את זה"
דוקטור ווטסון אמר ליודה.
"אתה ספר זה לי"
אמר יודה וגילגל עיניים.
"התצא איתי להליכה?"
שאל ווטסון.
"כמובן"
ענה יודה.
והם יצאו אל המסדרון של בית הספר.
רון גילה שהסוכריה לא טעימה והתקפל כמו כדור על הרצפה.
"מה זה דם כל מחסה אותך?"
שאל יודה בחשש קל.
"סוסים, אני שונא סוסים"
ענה הדוקטור.
"ורציתי למנוע פרדוקס ולא להרוג את שרלוק כי זה היה ברור שהוא לא יבין את הרפרנס של ג'יימס בונד"
אבל את החלק הזה הוא שמר לעצמו.
"קח את הדולוריאן שלי ותיסע אל השייר"
אמר ווטסון.
"אבל אמרת אתה לי-"
יודה החל למחות אבל תנועה מוזרה בכף ידו של ווטסון עצרה אותו.
"א נ י ל א א מ ר ת י ל ך ד ב ר"
הוא נופף בידו פעם אחת באיטיות.
"אני לא אמרתי לך דבר"
יודה חזר אחריו ונכנס אל הדולוריאן.
דוקטור ווטסון נכנס אל הדולוריאן שהוא השאיר בחדר המנהל והסתובב אחורה, במושב האחורי ישבו שני אנשים מושכים למדי.
ווטסון חייך, והם עפו אל המרחק.
-----------------------------------------------------------------
ווטסון היה סנטימטר מההר כשדלת ענקית הופיעה בסלע.
קווי המתאר שלה זוהרים בלבן.
היא נפתחה כלפי פנים ושלושת גיבורינו התגלגלו פנימה ונפלו קרוב לרגלים של שולחן.
לא! אלו היו רגליים של אדם!
הוא לבש גלימה לבנה כירח שהתארכה עד לרגליו, וזקנו הלבן זהר למקצת. הוא החזיק מקל הליכה שבקצהו קריסטל לבן כשלג.
ווטסון התגלגל על הרצפה וקם מיד, כמו קראטיסט מאומן, אך יודה וסאם היו פחות ברי מזל ממנו ונכנסו בדיוק אחד בשני.
"טוק יטיפש-"
גנדלף הלבן החל להגיד אך שם לב מול מי הוא עומד.
"אה זה בסך הכל יודה"
"ווטסון! אחי!"
גנדלף הלבן הסתובב אל ווטסון והם לחצו ידיים בצורה שלא הייתה מביישת את טרוי ואבאד
"איך אתה מרגיש גנדלף ידידי?"
ווטסון אמר ושלף את אקדחו המפורסם, באורך 7.3 אינצ'ים, וטען אותו.
"לא כל כך טוב אחי, לא כל כך טוב"
דוקטור ווטסון כיוון ישר אל ראשו של גנדלף וירה.
יודה וסאם ההמומים לא ידעו מה לעשות.
הרעש של היריה רעד ברחבי ההר.
וגופתו של גנדלף הלבן נפלה על האדמה.
דמעות זרמו במורד פניו של סאם.
"מה אתה עשית!"
הוא צעק על דוקטור ווטסון.
שבדיוק יישר את כובעו השחור משחור.
"תן לו רגע... תן לו רגע"
אמר ווטסון, משועמם.
גנדלף קם לאט אך כשנעמד הוא נראה הרבה יותר טוב מקודם, יותר אנרגטי, בעל שמחת חיים.
גלימתו הסגולה ליטפה את הקרקע והאבן הסגולה בהקה באור חזק.
"מתאים לך הצבע"
אמר ווטסון לבסוף.
גנדלף בחן את בגדיו לכמה רגעים.
סאם פער את פיו אפילו יותר.
"אתה... אתה..."
הוא אמר בשפתיים רועדות.
"גנדלף הסגול"
אמר דוקטור ווטסון בחוסר מעש
"זה הטריק מסיבות העלוב שלו, אלמוות ללוזרים"
המשיך ווטסון.
הוא התחיל לספור את הנוכחים בחדר.
"גנדלף יש, המנהל יש..... אוקיי כל מי שחסר עכשיו זה ווטסון ווטסון ושרלוק"
פוף!
מן האח בקע פלאש של להבות ירוקות.
יצא ממנו איש בגלימה שחורה עם פסים צהובים, איש מושך למדי.
"שלום שלום ידידי הנכבדים"
אמר דוקטור ווטסון.
"האפלפאף ,הבית המגניב ביותר"
אמר דוקטור ווטסון וחייך אל דוקטור ווטסון שיצא מן האח.
דוקטור ווטסון בדק בכיסו וחייך חיוך מרוצה.
"אתה משתפר"
הוא אמר
שרלוק הוריד את הטבעת מאצבעו והביא אותה לווטסון.
"ברור! כל מה שהיית צריך לעשות זה להשאיר לי את ההוראות המאוד מפורטות האלה שמחולקות לשלבים וכל שלב צבוע בצבע שונה"
שרלוק אמר וניצוץ עבר בעיניו.
"אה אה אוקיי עכשיו זה הגיוני"
כולם אמרו בצורה לא כל כך מתואמת.
דוקטור ווטסון פתח את הדלת ולוע של הר געש ענקי היה מולם.
"מורדור, אנו נפגשים שנית"
הוא אמר.
הם יצאו החוצה.
---------------------------------------------
"עץ הא?"
ווטסון אמר והחל לנקות את אקדחו.
"אכן כן ידידי"
ענה ווטסון.
"יהיה הרבה יותר קשה לפזר את כולכם אחר כך אתה יודע"
אמר דוקטור ווטסון במושב האחורי של הדולוריאן בחצי מבט אל עבר דוקטור ווטסון.
"אני מניח שסטאר וורס יהיה נחמד"
אמר דוקטור ווטסון וחזר להסתכל קדימה לכיוון הנהיגה.
וווווווווששששששששששששש
הם הופיעו בחניה של בית סטאנדרטי לגמרי.
השמיים היו בהירים, קול פכפוך של מים נשמע במרחק, והזמזום של מכשירי החשמל היה פשוט בלתי נסבל.
ווטסון ווטסון ושרלוק יצאו מהדולוריאן והתחילו להתקדם אל עבר הבית.
"עץ, חכה בדולוריאן, אתה מלא בדם של סוסים"
אמר דוקטור ווטסון לדוקטור ווטסון.
דוקטור ווטסון הנהן ונכנס אל תוך המכונית.
דוקטור ווטסון דפק על הדלת.
בן אנוש פתח אותה, אישה ליתר דיוק.
"הו קרול, מה נעשה בלעדיך"
אמר ווטסון בטיפת זלזול חבויה.
"קרוללל!"
שרלוק רץ וחיבק אותה.
"שששש שרלוק טיפשון שכמותך, שלא תעיר את הבת שלי, קרול"
אמרה קרול וצחקקה.
שרלוק היה המום.
"אני..... אני....... מה- יש לך בת?!"
"מובן שיש לה בת"
ענה דוקטור ווטסון ותפח על כתפו של שרלוק.
"אתה אבא"
הוא אמר ברכות.
דמעות של אושר ירדו במורד פניו של שרלוק.
הוא נישק את אשתו ומיד רץ פנימה אל הבת שלו.
קרול גיחכה וחיבקה את דוקטור ווטסון.
"ווטסון, הרבה זמן הא?"
"כל כך הרבה שנות כלב"
הוא אמר ושחרר את החיבוק.
"קרול הוא לא ישרוד, הוא בעיקרון כבר מת"
הדוקטור לחש.
"אבל אתה תביא עוד אחד?"
אמרה קרול בחשש.
"כמובן"
ענה ווטסון.
"אבל רציתי לתת לו זמן עם הבת שלו, הוא יוכל לעשות לה בייביסיטר נכון?"
דוקטור ווטסון שאל.
"כן בטח, אני אלך לעבודה, תודה רבה ווטסון"
דוקטור ווטסון קרץ והחל להתקדם חזרה אל הדולוריאן.
הוא עצר.
והוציא מהכיס שלו את המפתחות של הדולוריאן שהוא קיבל משרלוק בבר אחר כך.
הוא זרק אתן לקרול ואמר
"תגידי לו שניפגש בפוני המרקד"
ווטסון נכנס אל הדולוריאן, והם המריאו.
וווווווווווווווווווששששש
היה הבזק והם ריחפו מעל שני סוסים, אחד חום ואחד פוני.
מכונית חנתה לידם.
ירייה נשמעה מתוך ההר.
ווטסון וווטסון החנו את הדולוריאן ליד הדולוריאן ויצאו החוצה.
דוקטור ווטסון בעט בהר והאשליה התמוטטה.
במקום שבו עמד הר הייתה בקתה.
"זה הטריק מסיבות העלוב שלו, אלמוות ללוזרים"
דוקטור ווטסון אמר מתוך הבקתה.
"אכן לוזר"
אמר דוקטור ווטסון ושרק שלוש שריקות בתדר כל כך מיוחד שרק חיות מאוד מסויימות יכלו לשמוע אותו, כמו למשל-
שלושה עיטים ענקיים הגיעו והרימו את הבקתה.
ווטסון וווטסון קפצו על גב אחד מהם והם עפו אל עבר המזרח.
לאחר כמה רגעים עיר האש כבר הייתה במרחק ראייה.
העיטים נחתו בלוע הר הגעש והורידו את הבקתה ארצה
--------------------------------------------
דוקטור ווטסון התקדם אל דוקטור ווטסון הספוג בדם.
"פלי?"
דוקטור ווטסון הנהן.
"עץ?"
הוא שאל.
דוקטור ווטסון הנהן.
דוקטור ווטסון שלף את אקדחו וירה ביודה.
"לכל מי שיש טבעת שירים יד"
אמר גנדלף הסגול.
דוקטור ווטסון הרים יד
דוקטור ווטסון הרים יד
דוקטור ווטסון הרים יד
גולום הרים יד.
"גולום?"
סאם אמר בבילבול
הוא הוציא את הסכין שלו ורצח את סמיגול המסכן.
דוקטור ווטסון אסף את כל הטבעות וזרק אותם אל הלבה בשיעמום.
וואו וואו וואו.
עכשיו אני ממש עצבני.
איך יודה מת אם רשום בפירוש קודם שהמנהל עמד בפני גנדלף?
פלג הזיע בחרדה.
"פלג אתה לא לומד הא?"
דוקטור ווטסון אמר וסובב את כובעו השחור כלילה.
הוא הרים אותו.
מתחתיו בצבץ ראש ירוק קטנטן.
"בייבי יודה אמיתיייי?!"
סאם צעק.
"יאללה סאם, אני אקפיץ אותך הביתה ואתקלח אצלך"
אמר דוקטור ווטסון שהדם החל להתקרש על בגדיו.
הם תפסו עיט ועפו.
המנהל, ווטסון, ווטסון, ווטסון, ושרלוק עמדו מול גנדלף.
"דולוריאן?"
אמרו ווטסון ווטסון וווטסון ביחד.
ועלו על העיטים.
בייבי יודה עדיין נמנם על ראשו של ווטסון.
"קדימה שרלוק, צריך לשחרר אותם ואתה צריך ללכת אל משרד המנהל"
אמר ווטסון.
שרלוק קפץ על העיט והם עפו לשמיים.
"אבל מה איתי???"
צעק גנדלף הסגול בזמן שהעיטים עלו למעלה.
"תזמן לך פרפר או משהו"
אמר דוקטור ווטסון בלעג.
וגנדלף החל לבכות.
הם הגיעו אל הדולוריאנים והתפצלו.
"פלי, תורך"
אמר דוקטור ווטסון לדוקטור ווטסון.
דוקטור ווטסון נכנס אל הדולוריאן לבד עם שרלוק והם עפו אל המרחק.
ווטסון ווטסון וווטסון נכנסו אל תוך הדולוריאן השני ועפו גם הם בפיצוץ.
הם הורידו את דוקטור ווטסון עם הגלימה השחורה והפסים הצהובים בסימטת דיאגון.
"בר מזל שכמוהו"
אמר דוקטור ווטסון והסתכל על בייבי יודה ודוקטור ווטסון במושב האחורי.
"אתה יודע שאף אחד לא יחליף איתך אם תלך לטאטואין, אמר דוקטור ווטסון.
"כמובן, על זה אני בונה"
ענה לו דוקטור ווטסון ודיגדג את בייבי יודה.
וקפץ מן הדולוריאן בעודה באוויר.
הוא מעך איש זקן ולקח את הגלימה שלו.
הדולוריאן המשיכה במסעה.
.......
דוקטור ווטסון חיכה כמה רגעים לפני שהתסובב אחורה.
"אתה יכול לצאת מתא המטען עכשיו"
הוא אמר לשרלוק.
שרלוק התיישב לצד הדוקטור.
"כבר חשבתי שלעולם לא תתן לי לצאת"
אמר שרלוק בחיוך.
"איפה הבחור השני?"
שרלוק שאל.
והדולוריאן עפה אל המרחק.
Comments (1)
See all