[רון]: הדלוריאן נחתה בפארק ציבורי אקראי במאדים.
"יש חיים על מאדים?!"
שאל שרלוק בפליאה
"היו חיים על מאדים", ענה ווטסון.
"אני רוצה לבדוק עכשיו משהו", המשיך
"בוא איתי."
שרלוק וווטסון טיילו להם בפארק, בין הדשא הצהוב ושלטי האיסור ברביקיו על צמרות עצים.
"מי לעזאזל עושה ברביקיו על צמרת עץ", חשב לעצמו שרלוק.
ואז הם ראו עוד מישהו מהלך בפארק. מישהו, לא מושך למדי.
"שלום, היכול אני לשאול איך קוראים לך?" שאל ווטסון בשפה המדוברת של מאדים.
"בטח! קוראים לי ווטסון", אמר ווטסון החייזר.
"בדיוק מה שחשדתי", אמר ווטסון, ובפעם הראשונה נשמעה כמות קטנה של פאניקה בקולו.
שרלוק היה סבור שהחייזר איים להרוג את שניהם וקמץ את אגרופיו.
החייזר נתן לשרלוק פיסטבאמפ בהתלהבות.
ווטסון תפס את ידו של שרלוק וגרר אותו בחזרה קרוב לדלוריאן.
"גם לחייזר קוראים ווטסון", אמר ווטסון.
שרלוק הסתכל על ווטסון במבט מבולבל.
"אפקט המייק" אמר ווטסון, כהתחלה של הסבר.
"אהההה, עכשיו הבנתי!", אמר שרלוק.
ווטסון כיווץ את עיניו.
"לא באמת", אמר שרלוק באכזבה.
"גולה על ידי מייק ומייק, פרופסורים באוניברסיטה על שם מייק, בכדור הארץ, ביקום M1K3. זה קורה כשהטימליין מתפצל יותר מדי. השמות מתחילים"
ווטסון עשה עם ידיו תנועה שמדגימה התפשטות.
"להתפשט בחלל זמן. למקומות שהם לא צריכים להיות בהם."
פתאום התחילה להתקדם לעבר ווטסון ושרלוק קבוצה של כעשרים חייזרים.
"הי! אתם חייזרים, נכון? אפשר חתימה אישית? קוראים לי שרלוק!!"
עוד חמישה שרלוקים וארבעה ווטסונים צעקו את אותה הבקשה. לווטסון נמאס.
הוא הוציא את אקדחו וירה בשרלוק החייזר, שרלוק החייזר, ושרלוק החייזר.
קבוצת החייזרים ברחה.
ווטסון חזר להסביר כאילו שכלום לא קרה.
"אז ביקום שלנו קורה אפקט הווטסון, אפקט השרלוק, ואפקט הקרול. אפקט הווטסון ואפקט השרלוק מובנים מאליהם, אבל אפקט הקרול... זה היה קיים עוד מלפני כל הסיפור הזה. ואני חושב שאני יודע מי עומד ליצור אותו."
"עומד?" שאל שרלוק
ווטסון הוציא את אקדחו, 7.3 אינצ'ים, וירה בעצמו.
שרלוק היה המום. כל כך המום שהוא לקח את הרובה של ווטסון ועמד להתאבד גם הוא. אבל אז הוא עצר את עצמו.
שרלוק הכניס את הרובה לכיס שלו, הוציא את המפתחות לדלוריאן מכיס חליפתו של ווטסון ונכנס למכונית.
כפעולת מחאה והוצאת תסכול הוא חזר אחורה בזמן ועשה ברביקיו על העץ.
העץ נשרף.
מתקין שלטים כלשהו עבד עוד משמרת.
מתחת לעץ הופיעה עוד דלוריאן, וממנה יצא שרלוק של מבעוד כמה ימים (אבל מטימליין אחר).
"אני חושב שפיענחתי לגמרי איך הדבר הזה עובד", אמר שרלוק המבוגר וטפח על המכונית.
"אתה יכול לחזור ולהישאר לגור עם אישתך אם אתה רוצה, אני אמשיך מכאן", הציע שרלוק המבוגר לשרלוק הצעיר.
וכך עשה שרלוק הצעיר. הוא חי חיים ארוכים ומספקים עם אשתו קרול בכוכב האבוד. הוא העביר את הערבים עם חברו של קרול משכבר הימים, אייסי, והכיר עוד הרבה מכשירי חשמל מרתקים במהלך חייו.
"וואו איזה לוזר אני", חשב לעצמו שרלוק המבוגר, וחזר לדלוריאן.
"אבל לוזר חמוד. ומושך למדי."
שרלוק המבוגר התניע את המכונית.
הוא היה נחוש להבין למה ווטסון התכוון.
שרלוק יצא למסע. הוא ביקר בכל מקום ובכל תקופה.
לא עוד היה הוא כבול למגבלות הזמן.
הוא למד הכל.
הוא הכיר את כולם.
בתחילה הוא הציג את עצמו כשרלוק, אבל אז,
אז הוא נסע לתקופה שבה זה היה קיים וחוקי, ועשה ניתוח פלסטי מלא.
ושינה את שמו גם.
זה היה לילה.
דוקטור ווטסון החנה את הדלוריאן בכדור הארץ, ונכנס לבר.
הברמן ניגש אליו.
"מרטיני בבקשה", הצהיר ווטסון.
"מנוער, לא מעורבב?", לץ הברמן.
"לא אכפת לי", אמר ווטסון, שהיה מותש. בכל מקרה תהיה לו הזדמנות לעשות את הבדיחה הזאת מתישהו שוב.
אישה מושכת למדי נכנסה לבר והתיישבה ליד ווטסון.
"קרול?" שאל ווטסון.
"איך ידעת?" שאלה קרול המושכת למדי.
"פשוט תחושה כזאת." ווטסון נאנח.
קרול ווטסון החליפו שתיקה.
"אז מה מביא אותך לפה?" שאל ווטסון
"הבן זוג שלי קרול, הוא, הוא נרצח."
"אני משתתף בצערך"
"על ידי מישהו שיצא ממכונית דלוריאן וירה בו, ואז נעלם."
"למה שאני אעשה דבר כזה?!" מלמל ווטסון.
"מה אמרת?"
"לא משנה."
קרול ביקשה מהברמן את 'מה שהוא הזמין'.
"אז מה מביא אותך לפה?"
"אפקט המייק. טימליינים מתפצלים"
קרול לא ביקשה הסבר.
ווטסון החל להסביר.
"זה כמו, כמו, אמ"
ווטסון לגם מהמרטיני שלו.
"תדמייני טרמפיסט. שהוא נוסע ב.. חלל זמן. טרמפיסט בחלל זמן. ובזמן שהוא מטייל בכל הטימליינים, הנעליים שלו מתלכלכות"
קרול הנהנה.
"ועכשיו הוא ממשיך ללכת, והלכלוך נשאר על כל הלולאות והלכלוך"
קרול לגמה מהמרטיני שלה.
"והלכלוך הזה – כמו שאמרתי הוא, הלכלוך הזה הוא שמות."
קרול הנהנה.
"קרול את עקבת עד עכשיו?"
קרול לא עקבה עד עכשיו.
קרול הנהנה.
"ואני רוצה לוודא שיהיה כמה שפחות לכלוך! וזה איפה שפיצולי הזמן נכנסים. פיצולי זמן מקוללים. היו הרבה כאלה שהייתי בהן, אבל אז יש פיצולים אחרים שההסבר היחיד אליהם זה שאני מי שעומד ליצור אותם. ועכשיו, אם אני לא אצור אותם, יווצר פיצול אחד גדול גדול שיהיה יותר נורא מכל אחד מהפיצולים הקטנים."
"אז בשביל לוודא שלא יווצר פרדוקס"
קרול לגמה שוב ממרטינה.
"אתה בעצם צריך ליצור פרדוקס אחר?" אמרה קרול בפרץ הבנה מפתיע.
"בדיוק!" ענה ווטסון.
ווטסון וקרול השתתקו שוב. נשמעו רק קולות של אנשים בשולחנות אחרים, ומשחק הכדורגל שהיה דלוק בטלוויזיה.
באותו רגע, הייתה אווירה קסומה בבר.
אווירה של קצוות עלילה סגורים.
של קבוצת צרצרים עושים שירה בציבור בשעות הקטנות של הלילה.
של מתח מיני בין גבר מושך למדי ואישה מושכת למדי שיושבים שתויים אחד ליד השניה בבר.
אבל אז החלק של פלג התחיל.
Comments (0)
See all