"אהה, הוא! כמובן! אני אוהב את הבחור. הבקתה שלו נמצאת על הגבעה ליד האחוזה."
"תודה רבה לך," ענה לו שרלוק בחטף והסתכל על יולי. "הולכים?" כולם כבר התחילו ללכת כשיולי הסתובבה.
"ותגיד, איך היה העולם כשהיית בגילנו?"
"..."
"..."
הפקס היה מוכן לתאר ליולי את סיפור חייו, אך לא לפני ששרלוק תפס את היד שלה והוביל אותה אל שאר הקבוצה.
חדר ההמתנה של באדי היה מאוד נעים, ופטיפון זימר לו בקול צרוד. הבקתה הייתה בקתת עץ ממוצעת עם הרגשה של מקום מעולה לשתות בו תה. "סתום" אמרה מקררה לפטיפון. הפטיפון לא שמע אותה. ווטסון גירד מעט את הקיר, וצבע חום ירד ממנו בשביל לגלות בטון. "טוב, אני מעריך את המחשבה", חשב לעצמו. הדלת נפתחה וממנה יצא מחשב גיימינג, או אולי פשוט מחשב גיי. הוא ניצנץ בצבעי הקשת, וליד המאוורר שלו הייתה מדבקה של נחש ססגוני. הוא הסתכל על הקבוצה שישבה לידו.
"בקרוב אתם תראו את העוצמה שלי! אני יכול לנצח בכל משחק, בצורה הכי טובה, ועוד היום כולם יחוו את זה!".
הוא כנראה היה מחשב גיימינג. איגור בהה במבט זעום על המחשב.
"ואתה חלק מהמועצה?"
"כמובן שאני חלק מהמועצה! אני יותר חכם מכל מי שיושב פה ביחד!"
"идиот" , אמר איגור. המחשב צעד בעוצמה לכיוונו. "אתה חושב שאני לא מבין אותך?? אתה!!!! אתה הבעיה!!! אתה מי שמקפח את הגיימרים בחברה שלנו!!!!!!"
"אוקי גייב, בואו לא נעליב את המטופלים שלי", אמר באדי בקול מרגיע, מפתח הדלת שעד עכשיו הוסתרה על ידי המחשב. באדי נראה מבוגר יחסית, עם בגדים ישנים וזקן לא גדול, אך ניתן לליטוף. העיניים שלו הפיצו שלווה, ועל יד שמאל שלו היה לבוש צמיד זוהר עבה.
המחשב יצא מהבקתה והקבוצה נכנסו לחדר של באדי. "שלום שוב יולי ואיגור!", אמר באדי.
"שלום באדי!" אמר איגור.
"ובכן, מי מכם צריך תיקון?"
"הרחפן פה והמקררית שם" אמרה יולי, והפנתה את ידה ללהב ולמקררה.
"ואני אשמח לדבר איתך אחרי זה," אמר ווטסון
"אוקי."
"תתיישב כאן", אמר באדי ללהב, שרחפף אל מיטת החולים. הרופא בחן בזיהרות את הלהב של להב, ואז הסתובב ופתח את אחת מהמגירות שלו. "אל תדאג, זה ממש לא יכאב" אמר ברכות עם פלייר קטן ביד. להב נראה לחוץ, ואיגור קם ואמר משהו בשקט לבאדי. שניהם דיברו לדקה בלחשושים, כך שאף אחד אחר לא הצליח לשמוע מה הם אומרים. באדי התכופף והחל לחטט במיגרות בשולחן שלו, עד שהוא קם ונתן לאיגור דף.
"הנה להב, מר באדי הביא לך מדבקה!"
איגור קירב את הדף ללהב, הוציא ממנו מדבקה גדולה של 'ישר כוח', ושם אותה על הגוף של להב, שזמזם בשמחה בחזרה.
"עכשיו, תעצום עיניים", אמר באדי. "עצמתי!", אמר להב. באדי התקרב אל הפרופלור הימני הקדמי, ובתנועה יחידה, עדינה ומקצועית, הוא יישר את הלהב העקום. באדי טפח ללהב על הכתף. "כל הכבוד, אתה ממש גיבור!". להב היה מרוצה מאוד, גם כי הוא היה גיבור, וגם כי הוא שוב יכל לעוף.
"עכשיו, מה קורה עם המקררית?" שאל באדי. מקררה פתחה את המקפיא שלה וניסתה להוציא קוביות קרח. היא השמיעה מספר קולות חריקה חלושים ושום דבר לא קרה. לאחר בדיקה, באדי הוריד את הכפפות שלו והסתכל על איגור. "נראה שמשהו נסתם. אני מציע להשאיר אותה פה להפשיר ואני אשאיר את לֵד לשמור אם משהו רע קורה"
"לד? מי זה לד?" שאלה יולי בבלבול. באדי הסיר את הצמיד מהיד שלו, ומה שעד עכשיו נראה כמו הצהרת אופנה החל לדבר. "ברכות", אמר לד. "אני השותף של באדי, אנחנו רֵעִים משכבר הימים" המשיך, כשאורו נדלק בכל התחלה של הברה. "אל תדאגו, לד לא ירצח אותה", אמר באדי וצחק. איגור הנהן. "אה, ודבר אחרון, אתה יכול להגיד לי לאן הלך המחשב שהיה פה?"
"כמובן." באדי הוציא מפה של האחוזה מהמגירה, והסביר לאיגור את הדרך. "תודה רבה לך." אמר איגור. "להב, אתה רוצה לבקר איתי באחוזת המחשבים?" שאל איגור את להב. "כן!!" אמר להב בשמחה, הרי האחוזה הייתה מקום שכל חשמלי שמע עליו מאז שהוא היה קטן. בצעדים גדולים, איגור יצא מהחדר, עם להב מרחף אחריו.
באדי התיישב על הכסא של שולחן הכתיבה שלו, ושילב את אצבעותיו. "אז, מי נשאר לנו פה? אני לא זוכר אתכם משום מקום." ווטסון קם והתיישב מולו, בעוד שיולי נשארה על הספה. שרלוק המותש נמנם בישיבה ליד יולי, נשען על צד הספה. "שלום אני ווטסון, ואני וחברי.." ווטסון הסתכל על שרלוק הישן "חוקרים את הכוכב הזה מטעם המועצה הגלקטית. היינו שמחים אם תוכל לעזור לנו."
"או הו! המועצה הגלקטית! לא שמעתי על זה אף פעם" אמר באדי. עם המשפט הזה יולי, שעד עכשיו לא חשבה יותר מדי על מה שקרה, התחילה לחשוד מעט בווטסון. "הייי, נכון, ממתי זה קיים?" ווטסון הוציא מהכיס שלו תג קטן, שהציג באופן הולגורמי את השם והפנים של ווטסון, ובנוסף סרטון קצר ואינפורמטיבי על הווצרותה ומטרתה של המועצה הגלקטית.
"אוקי, נגיד" אמרה יולי בספקנות.
"טכנולוגיה יותר מתקדמת מכל דבר שראית בחייך ואת אומרת נגיד?" אמר ווטסון.
"נגיד זה אומר ששוכנעתי!" ענתה יולי.
"מעולה." המשיך ווטסון.
"זו המועצה של שביל החלב?" שאל באדי.
"בערך, כן. אנחנו אחראים על הרבה דברים."
"נשמע מלחיץ."
"טוב, כל אחד עושה את העבודה שלו וביחד הכל עובד."
באדי הנהן בהבנה. "אני מקנא בך מעט, אני לא אשקר," הוא חייך. "אבל גם העבודה שלי מספקת. לראות את השמחה של אנשים שאני מצליח לטפל בהם."
באדי פנה אל יולי. "ויולי, מה איתך? הכל בסדר?"
"כן, לקח קצת זמן להתאושש מהשריפה, אבל עכשיו די חזרנו לאיך שהיינו קודם."
"אבל יצאה הצגה טובה?"
"כן!-"
"עם העשן המזוייף?"
"כן!!!"
"אי אפשר לא לאהוב את העשן המזוייף."
ווטסון חזר לראיין את באדי. "אז, אתה יכול לספר לנו בקצרה את ההיסטוריה של הכוכב?"
"כמובן, אני אשמח לעזור בכל חלק מהחקירה. היו פה בני אדם, נהיה לא אפשרי לחיות, רובם עברו לכוכב לכת אחר. אחרי ארבע שנים נפל מטאור, מוצרי החשמל התעוררו והצילו את בני האדם, והמחשבים סידרו את החיים בכוכב."
"טוב, זה בדיוק מה שאיגור סיפר לנו קודם."
"אה, כמובן, איגור מורה מעולה להיסטוריה."
"בכל מקרה, האם אני יכול לשאול למה בערך באנציקלופדיה הגלקטית כותב שמוצרי החשמל התעוררו רק שבע שנים אחרי העזיבה?"
באדי חשב למספר שניות. "אולי המידע לא נכון?"
"המידע שם מאוד מדוייק." אמר ווטסון בביטחון, הרי הוא זה שכתב אותו שם כששמע באזניו את הזמזום הקל מופיע באוויר בו זמנית בכל מיקרופון שהציב בכדור הארץ. הוא הסתפק בגילוי הזה והמשיך הלאה, מה שעכשיו התברר כטעות. "ואיך הרובוטים עזרו לכם לשרוד סופת חול ענקית? אני לא רואה כמה טוסטרים מצילים יותר מדי חיים."
"אתה יודע, מכוניות חשמליות, מכונות הנשמה"
"בזמן סופת חול?"
באדי שתק.
"אתה זוכר איך אתה ניצלת?
באדי ליטף את הזקן שלו. "משום מה.. לא." ווטסון נשען אחורה על הכיסא והתמתח. "אז אין לנו כלום."
"אני לא עד כדי כך זקן.." אמר באדי בתהיה.
מבטו של ווטסון נח על המפה הגדולה שהייתה תלויה על הקיר של הבקתה. "ובאיזו צורה בני אדם בכלל הגיעו מבבל לכל שאר כדור הארץ?" שאל, יותר את עצמו מאת היושבים בחדר. באדי עדיין שתק. ווטסון הוציא מכיס פנימי בחליפה שלו נייר לבן מקופל. הוא פתח את הקפלים עד שהחזיק מפה ריקה לחלוטין, עם מצפן וקנה מידה בקודקודה, גם הם בלי מידע. ווטסון לחץ על כפתור שחור שהיה בצדו של הדף, ורשימה גדולה של מקומות הופיעה עליו, כאילו נכתבת עם עט בלתי נראה. "נהיו יצירתיים עם האנימציות", אמר ווטסון. ווטסון לחץ כמה פעמים על המסך, ולאחר מספר שניות החזיק בידו מפה של כדור הארץ בזמניו הטובים. ווטסון הרים את המפה בשביל להשוות אותה למפה על הקיר. הוא הלך מצד לצד והסתכל על קוי האורך והרוחב, ונראה שהתרכז במיוחד על המיקומים של הערים הגדולות.
"מעניין. לא מפתיע במיוחד, אבל יכול להיות שימושי.", סיכם. ווטסון סגר את המפה. "באדי, היית רוצה להראות לנו את אחוזת המחשבים?" שאל ווטסון אחרי שהוא החזיר את המפה לכיס. "כן, הרי לא באמת הצלחתי לעזור לך עד עכשיו. אני רק מסדר פה את החדר." ענה באדי. ווטסון יצא החוצה, ויולי המשותקת אחריו. אור השמש עירר את יולי. "הוליש יט זה היה מדהים" אמרה והוזיזה את השיער שלה אחורה. "כל מה שידעתי על הכוכב שקר, מישהו שיחק לנו עם הזיכרון, והמפה הזאת??" יולי זזה מעט במקום מהתלהבות. "מה אתה בכלל חוקר?". ווטסון הסתכל אחורה לראות אם באדי הגיע אליהם. "אם את כבר מתלהבת.. אפוקליפסת זומבים." ענה ווטסון בשקט. "ומאיפה זה בא???-" "ששש! אני עדיין לא חושב שצריך להגיד לבאדי". יולי הפסיקה לרטוט. "אהה אני אוהבת את היום הזה כל כך".
באדי יצא מהבקתה שלו והתחיל ללכת לעבר האחוזה, ווטסון ויולי אחריו.
Comments (0)
See all